מדריך למתכנן - חלון ידע: על שיתוף

מתוך מתנ״ה תשע״ח
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפשר להגדיר 4 רמות שיתוף, המתאפיינות ברמות מחויבות והקשבה שונות והמייצרות רמות עומק ולגיטימציה שונות:

  1. יידוע: הרמה המינימלית ביותר. מדובר בשיתוף שהוא בעיקרו חד-סטרי ובסיסי, ולמעשה מעביר מסרים, אך אינו ממנף את יכולות השותפים ואת הכשרת הלבבות, המתאפשרת ברמות הבאות. עם זאת, גם כאן חשוב לקבל משוב ולנסות לייצר גיוס ושותפות ולו מינימליים.
  2. היוועצות: ברמה זו אנו שומעים את השותפים השונים בצמתים מרכזיים. אפשר לקיים את ההתייעצות על-ידי קבוצות חשיבה בקהלים שונים – צוות, תלמידים והורים, שיחות אישיות וראיונות מקדימים, או אפילו כלי סקר שונים. ברמה זו חשוב מאוד לייצר תיאום ציפיות בהיר לגבי מהותה של השותפות, ובעיקר לגשת אל התהליך בפתיחות ובהקשבה אמיתיים.
  3. תיאום: בתהליכים שבהם האחריות מוטלת על כמה בעלי תפקידים יחד, חשוב שחלוקת האחריות ביניהם תהיה ברורה והתכנון והביצוע יהיו מתואמים.
  4. קבלת החלטות משותפת: הרמה העמוקה ביותר של שיתוף. כאן, באופן טבעי, מומלץ לשתף קבוצה מצומצמת שבה יש אמון רב ושהיא רלוונטית לסוגיות המקצועיות. בבתי-ספר מסוימים זה יכול להיות כלל חדר המורים ובאחרים מדובר בצוות ניהול מצומצם.

לדוגמה: מנהל בית-ספר ותיק, שמכיר את צוותו וחש ביטחון במקצועיותו ובמקצועיות צוותו, יכול לבחור לשתף את הצוות כולו בקבלת החלטות, להיוועץ עם ההורים וליידע את התלמידים. מנהל אחר יבחר להיוועץ עם הצוות בלבד ולקבל את ההחלטות לבדו, או עם צוות הניהול המצומצם.

חשוב להתייחס לשותפים פנימיים וחיצוניים (צוות חינוכי, גורמי הדרכה ושותפים ממשרד החינוך, שותפות הורים וקהילה ועוד).

חזרה לשלב המקדמי: לתכנן את התכנון